סימן א ב"ה אוהעל יע"א לכבוד אהובי ידינ"פ הרב החריף גדול בתורה ובמעש"ט הגביר החסיד היהסן המפורסים מו"ה מאיר א ליעזר הכהן הארטושטיין נ"י אחדשה"ט ע"ד שאלתו שהירסו מטעם הממשלה בית הקברות של עכו"ם ופינו העצמות למקום אחר, ובנו עליה בית גדול שבו נושאים ונותנים על דבר מס של בני העיר, ומזמינים לשם כל הסוחרים בכל שנה ושנה בעת הערכת המס, והיות שאולי לא פינו כל המתים משם, ע"כ נפשו בשאלתו אם יש היתר לכהן לילך לשם שאם לא ילך יוכל לצמוח לו הפסד ממון רב בעת הערכת המס, וכת"ה האריך בזה כדת של תוה"ק: תשובה א) הנה מבואר בש"ס יבמות (ס"א ע"ב) ב"מ (קי"ד) כריתות (ו') דס"ל לרשב"י דקברי עכו"ם אינם מטמאין באהל, ומבואר שם בתוס' דשיטת הר"י ז"ל דקיימל"ן כרשב"ג במס' אהלות פי"ח מ"ט דקברי עכו"ם מטמאין באהל וצריכים כהנים ליזהר מקברי עכו"ם, וכ"כ הרא"ש ז"ל פ' בתרא דכתובות ובפ' מי שאחזו בשם הר"ת והר"י ז"ל, ודעת הרי"ף ז"ל ב"ב פ' ג"פ, והרמב"ם ז"ל ה' טו"מ פ"ה דקברי עכו"ם אינם מטמאין באהל, ועיין רש"י פסחים כו' ע"א ד"ה  מי, **((ועי' בתיו"ט אהלות פי"ח מ"ז))** דרשב"ג לא פליג על רשב"י וס"ל לרשב"ג דק"ע אינם מטמאין באהל כמו שס"ל לרשב"י, והא דמדורות עכו"ם מטמאין היינו במגע ומשא דמודה רשב"י דעכו"ם מטמאין במגע ובמשא כמבואר ביבמות ס"א ע"א, וא"כ לשיטת רש"י גם רשב"ג ס"ל דק"ע אינם מטמאין. עיין חי' הרמב"ן ז"ל ובנמ"י ב"מ פ' המקבל ובמל"מ פי"א ה' טו"מ ובריש פ"ג מה' אבל ובטוש"ע יו"ד סי' שע"ב סעי' ב' דנכון ליזהר לכהן שלא ילך על קברי עכו"ם: והנה העיר שם בדגמר"ב לפי שיטת הראב"ד ז"ל פ"ה דנזירות, דאם כטמא הכהן שוב אינו מוזהר על הטומאה, א"כ כהנים בזה"ז שכולם טמאי מתים אינם מוזהרים על הטומאה, א"כ איכא ס"ס שמא הלכה כהראב"ד, ושמא ק"ע אינם מטמאין, ואם כי המל"מ פ"ג ה' אבל דחה ס"ס זו, היינו לענין טומאת נגע שבזה בשני צדדים הוא נגד רוב הפוסקים, אבל לענין טומאת אהל במת כותי אפשר דסמכינן אס"ס זו, ובפרט שלדעת הלח"מ פ"ה מנזירות שגם רש"י ז"ל ס"ל כראב"ד ז"ל, אולם בסוף חזר הדגמ"ר מדבריו דיש לומר דאפילו לשיטת הראב"ד ז"ל איכא איסור תורה אלא שאין לוקין, א"כ לא הוי ס"ס כלל ועיי"ש בפ"ת וכן מבואר בחת"ס ז"ל סי' של"ח וסימן של"ט, ועיין בשומ"ק סי' ש"ה, דלשיטת הראב"ד ז"ל איכא איסורא מדרבנן, ועיי' בישיע"ק או"ח סי' שמ"ג סק"ב, דמבואר מדבריו דלשיטת הראב"ד ז"ל ליכא איסור מה"ת ומצאתי בשו"ת הגרע"א ז"ל ח"ב סי' י"ח, שמצרף שם שיטת הראב"ד ז"ל לס"ס, וכתב דאפילו איסור דרבנן ליכא לפי שיטת הראב"ד ז"ל: ואם נימא דלשיטת הראב"ד ליכא איסור תורה אלא איסור דרבנן, כדברי השו"מ הנ"ל, הי' מקום לומר לפי המבואר בזקיני הש"ך ז"ל יו"ד סי' ס"ו סק"י בשם הסמ"ק דדגים מלוחים מותרים מטעם ס"ס, ספק אם נמלחו עם דגים טמאים אם לא' ואת"ל דנמלחו עם דגים טמאים, שמא לא הי' בהם שומן ואז צירם אינם איסורים רק מדרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא, וכ"כ זקיני הש"ך ז"ל שם לענין ביצה והענין הוא דהא מדאורייתא הוי ס"ס ספק שמא לא נמלחו עם דגים טמאים, ואת"ל נמלחו שמא אין בהם שומן, א"כ מה"ת מותרים דהוי ס"ס ממש, ולענין דרבנן הגם דליכא ס"ס להתיר דאפילו אין בהם שומן מ"מ איכא איסור דרבנן, מ"מ לענין איסור דרבנן די בספק אחד להתיר דסד"ר לקולא, וכן מבואר בש"ך ז"ל בדיני ס"ס אות נ"ז וז"ל ומן התורה מיהת הותר מס"ס, ואע"ג דמדרבנן אסור אף באין בהם שמנונית מ"מ ה"ל סד"ר שמא לא נמלחו עם הטמאים ולקולא וזה פשוט עכ"ל: וא"כ ה"ה במת כותי איכא ס"ס, ספק שמא ק"ע אינם מטמאין, ואת"ל דמטמאין, ספק שמא הלכה כהראב"ד ז"ל דבזה"ז ליכא לכהנים אלא איסור דרבנן, א"כ מה"ת הא הוי ס"ס ואי דאיכא איסור מדרבנן דהא גם לשיטת הראב"ד איכא איסור דרבנן לכהן לטמא עצמו בזה"ז הא לענין איסור דרבנן שוב אמרינן סד"ר לקולא דשמא הלכה דקברי עכו"ם אינם מטמאין כלל: ועכ"פ בנידן דידן שפינו את המתים למקום אחר א"כ הוי ג' ספיקות שמא לא נשאר שם דבר המטמא באהל, ואת"ל דנשאר שם דבר מן המת שמא הלכה דק"ע אינם מטמאין, ואת"ל דגם ק"ע מטמאין באהל, שמא הלכה כהראב"ד לפי דברי הגרע"א ז"ל דבזה"ז ליכא אפילו איסור מדרבנן שפיר יש לעשות ס"ס, והגם כי דעת הש"ך בכללי ס"ס אות כ"ז דבמקום דאיתחזק איסורא לא מהני ס"ס ע"ש, ובנ"ד ג"כ איתחזק איסורא דהי' שם קברי עכו"ם, הנה מלבד שהפר"ח אות ט"ז והפליתי בביה"ס חולקים על הש"ך מ"מ הלא מבואר בש"ך כללי ס"ס דג' ספיקות מהני אפילו במקום דאיתחזק איסורא, והגם שהמנחת כהן ח"ג פי"א ובתורת שלמים סקמ"ב חולקים עליו הא מבואר ביד יהודא בדיני ס"ס דבמקום שהחזקה אינה מתנגדות רק לספק אחד ונשאר עוד ב' ספיקות הוי ס"ס ע"ש, א"כ בנ"ד דחזקת איסור הוא רק כנגד הספק אם נשאר שם דבר המטמא או לא, אבל לענין הספיקות אי ק"ע מטמאין או לא, ואי כהני בזה"ז מוזהרים על הטומאה או לא, ליכא שום חזקת איסור שפיר יכולים לסמוך אס"ס, דהא רוב שיטת הפוסקים הרמב"ם ז"ל והיראים והרמב"ן והרשב"א בחי' ובתשו' סי' פ"ג דק"ע אינם מטמאין ולפי דברי הגרע"א לשי' הראב"ד ז"ל ליכא שום איסור לכהני בזה"ז לטמאות עצמם: ובפרט לפי שיטת הפוסקים דבספק פלוגתא לא אזלינן בתר חזקה דע"י החזקה לא ישתנה הדין עיי' בכה"ג יו"ד סי' י"ח ומ"מ פכ"ז מה' שבת ה"ג ובטו"ז או"ח סי' רמ"ח סק"ד בשם הרא"ש ובח"מ אהע"ז סי' י"ז סקצ"ה וע"י בריטב"א עירובין מ"ג ובמל"מ פ"ו מעדות ובש"ש ש"א פכ"ב וכבר מבואר כן בזקיני הת"ש סי' כ"ט ובפרמ"ג בכמה מקומות עיין שו"ת מהרש"ם ח"ה סי' כ"ז ועי' בפרמ"ג סי' כ"ג סק"ח בשפ"ד בספק אם חתך הגמי להכשיר מטעם ס"ס שמא לא חתך הגמי ואת"ל דחתך שמא הלכה דבעוף בעי שיעורא דמהני הס"ס כנגד חזקת איסור אפילו אם הוי ספק אחד במקרה וספק אחד בפלוגתא דע"י החזקה לא ישתנה הדין ע"ש, א"כ בנ"ד שפיר איכא ג' ספיקות ולא הוי איתחזק איסורא דחזקה לא מהני בספק פלוגתת הפוסקים דע"י החזקה לא ישתנה הדין: